שבת שלום יקרים 
אני יושבת וחושבת לעצמי,כמה כוח צריך בכדי לחיות בתחושה של תסכול,כעס,תחושה של חושך,ושאין מוצא,ושאף קרן אור לא נכנסת מבעד לתריסים שהוגפו ,כשרואים הכול שחור ונכנסים לטלטלה גדולה ,ואין קצה של תקווה בכל הנוף.כמה אנרגיה המצבים האלה לוקחים מאיתנו.כמה שזה שואב אותנו למטה כל כך חזק.
ואיך זה שפתאום אפשר לעשות אחרת? נכון שזה תהליך אבל אפשרי בהחלט. בהחלט ניתן לבחור בגישה אחרת בחיים,בהחלט ניתן לבחור להביט דרך משקפיים צבעוניים יותר,בהחלט ניתן לאמן את שרירי המוח שלנו להרגלים חדשים,שיטיבו עימנו וישרתו אותנו להגיע למטרה שלנו.למטרה שהצבנו לעצמנו ואנחנו תקועים ולא מסוגלים להגיע.שיקדמו אותנו ויוציאו אותנו מהתקיעות שאנחנו חיים בה. Continue reading
כאחת שחיה שנים רבות רבות באופל ועלטה מוחלטים ,בלי היכולת לראות קרן אור קטנה אחת שנכנסה לביתה הפנימי,מתהלכת בעולם עם המון תחושות של קורבנות אומללות וכעס ,בלי תקווה,בלי שמחה בלי אושר,כמו חי מת שכזה .
פתאום מומחש לי בכאלה עוצמות ,שלא ידעתי אותן לפני,כמה שכל החיצוני שחיפשתי תמיד במינונים כאלה גדולים זאת אשליה אחת גדולה ולא מספקת,כמו טלויזיה,אוכל,אנשים,סמים,וכל פעילות חיצונית אחרת.
תהיות,התחבטויות,דילמות,חששות,פחדים,ועוד כל מיני תחושות מגוונות עולות ועלו בי לפני הכתיבה .הרגשתי בתוכי את הזמן המדויק לכתוב ,לשתף,להוות את ההשראה לה בעצם נועדתי,השקט הזה שיש בי ,זה לא משהו שחייתי איתו לפני,לא מכירה אותו כל כך טוב וזה הזמן שאני לומדת אותו,לומדת לחיות איתו,להכיל אותו,לענות ממנו,להתפתח דרכו,לחבק אותו ולהגיד לו בשקט לך חיכיתי.:)כל כך הרבה זמן שבעצם הפכתי עולמות ,התגלגלתי בעולם,חיפשתי את עצמי שנים כה רבות ,בכדי להגיע לנקודה הזאת שאני נמצאת בה עכשיו לשקט הזה .